סרקיא

סַרְקָיָא, סַרְקַיי, סַרְקָאָה, סַרְקַאי, סִירְ׳ch. sam(סרקי Sarḳí). Y.Bets. V, end, 63b, v. יְקַר. Y.Dem.I, 22a top מרגלי מן דמלכא סרקיא (prob. to be read דסַרְקָאִי) one of the jewels belonging to a chief of the Saracens. Y.B. Mets.II, 8c top זבנין ליה … מחד סיר׳ they bought for him (R. Simon ben Sheṭaḥ) the ass of a Saracen; (Deut. R. s. 3, in Hebr. dict.: ישמעאלי); a. fr.Pl. סַרְקָאִין, סַרְקָאֵי, סַרְקָיִין. Targ. Y. I Gen. 37:25 (ed. Amst. ערביין; Y. II סְרָקָיִין). Ib. 39:1 Ar. (ed. ערבאי).